שגשוג של דמודקס או מחשבות שווא על טפילים?
לאחרונה, יצר איתי קשר מטופל. הוא סיפר שהוא סובל מטפילים בכל גופו וחושש משגשוג של טפיל הדמודקס, מה שידוע בתור “דמודיסידוזיס”. המטופל טען שהוא רואה את הטפילים מתהלכים על גבי העור שלו ובתוכו, ושהוא ממש יכול להרגיש אותם. הוא שלח לי תמונות, בהן רואים פריחה על גבי העור, כתמים והצטלקויות. המטופל המיואש סיפר בכאב שהרופאים אינם מאמינים לו, אלא סבורים שהוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי.
כמי שמלווה מטופלים במחלות עור דוגמת דמודקס, רוזציאה ואקנה מזה שנים, הבנתי שלא מדובר במצב רגיל. סביר מאוד להניח שהרופאים לא טועים. הסיבה הראשונה היא שהדמודקס הוא טפיל מיקרוסקופי, ובניגוד למה שאולי התרגלנו לראות בסרטי אימה על טפילים – אי אפשר להבחין בו בעיניים בלתי מזוינות, על גבי העור או מתחתיו. בהמשך, הבנתי שהתמונות שהוא שלח מבטאות פגיעה של העור על ידי מחטים וקוצץ ציפורניים, בהם הוא עצמו השתמש לצורך “הוצאת הטפילים מעורו”.
הבעיה היא שאותו מטופל, “אדם מן היישוב” לפי כל ההגדרות, היה במצוקה אמיתית. בשיחות, נשמע כי הוא נואש לעזרה. הוא היה סבור בכל מאת האחוזים שמה שהוא מרגיש שקורה, אכן מתרחש בגוף שלו. נענתי לבקשתו, והוא הגיע אליי לקליניקה כדי לבצע בדיקה מקיפה עם ציוד אופטי מיוחד. הוא היה נחוש להוכיח שאכן נמצאים בעורו טפילים, שיכולים להסביר אולי את הסבל (האמיתי) שהוא חווה. אני הבנתי תוך זמן קצר שמדובר במטופל שלוקה בהפרעה המתבטאת במחשבות שווא על טפילים, והוא ממש לא היחידי.
מהן מחשבות שווא על טפילים?
במהלך השנים, הגיעו אליי לא מעט מטופלים שסבלו ממחשבות שווא על טפילים שחיים בגוף שלהם. חלקם אפילו שמרו באובססיביות חלק מהפרשות גופם, בתוך ניירות מקופלים או שקיות, בטענה כי אלו הטפילים שיוצאים מגופם. ישנם מטופלים שפצעו את עצמם עד זוב דם, כולל באזור פנים, מה שהוביל לפעמים להצטלקויות רבות ולהטלת מומים בעור.
אותם אנשים, למדתי עם השנים, הם נורמטיביים לחלוטין. הבעיה שהם סובלים ממנה היא מחשבות שווא על טפילים (Delusional Parasitosis, או בקצרה DP) – הפרעה נפשית אותה משייכים כיום לקבוצת ההפרעות הפסיכוטיות. זהו חלק מהעולם הרחב של מחשבות שווא סומטיות, כלומר, מצבים בהם האדם משוכנע כמעט לחלוטין שהוא סובל מבעיה בריאותית או גופנית, למרות שבפועל הוא בריא.
אנשים הסובלים מ-DP מאמינים שהם נגועים בטפילים מסוגים שונים, שחורגים בהרבה כמובן מהדמודקס: הטפילים האלו יכולים להיות למשל תולעים, חרקים, פרעושים, קרציות, כינים וכדומה. למרות שחלק מאותם אנשים מוכנים להישבע שהם רואים ומרגישים את הטפילים, או אפילו חשים תסמינים המזוהים איתם כמו גרד או עיקצוץ, בפועל המצב שונה. חשוב לציין שהמחשבות האלה יכולות בהחלט להתאים למציאות ולא נוטות להיות ביזאריות, בניגוד למצבים של סכיזופרניה, לדוגמה.
המטרה: לבדוק אם המחשבות הן אמיתיות
אחד המשפטים השגורים בתחום של בריאות הנפש הוא “זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך”. במקרה של מחשבות על טפילים צריך לבצע בדיקה, כדי לראות אם אכן מדובר במחשבות שווא או בבעיה אמיתית. במילים אחרות, האם האדם נדבק בטפילים או רק חווה אשליות שגורמות לו להאמין בכך?
אחד המפתחות העיקריים להבנת המצב הוא סימני ההפרעה, כפי שהמטופל רואה אותם. בדרך כלל, הוא יחוש במקרה הזה תחושות של זחילה או נעיצה, כאילו הטפיל נמצא בתוך גוף האדם או על גבי העור. הלוקים בהפרעה עלולים לבצע פעולות שונות בניסיון “להשמיד” את הטפילים, כולל פגיעה עצמית. ייתכן שהם יפרשו סימנים “תמימים” בעור או על גבי הבגד כטפילים, או אפילו יאספו אותם כ”ראיה” אותה יציגו לצוות הרפואי (“Matchbox Sign”).
ממה נובעים מצבים של DP?
קשה להצביע על גורם חד משמעתי שמסביר למה אדם אחד סובל ממחשבות שווא. למעשה, בחלק גדול מהמקרים מדובר בשילוב של כמה גורמים. האמונה בנוכחות טפילים עלולה להיות קשורה לחוויות אמיתיות שהאדם עבר בשלב מסוים בחייו, למשל טפיל שפגע במראה שלו בעבר וגרם לתסמינים לא נעימים.
לעיתים המצב קשור לבעיות אחרות במישור הנפשי, דוגמת מצבי מתח או חרדה שהאדם חווה. במקרים מסוימים, המחשבות קשורות להפרעות פסיכיאטריות אחרות המופיעות אצלו, כמו סכיזופרניה או דיכאון, גם אם כמובן יש הבדל מהותי בין ההפרעות האלה למחשבות שווא.
מבחינה סטטיסטית, ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים. השכיחות שלה עולה עם השנים, בעיקר לאחר גיל 40.
השפעות מחשבות השווא על המטופלים
זה לא פשוט לזהות אנשים הסובלים ממחשבות שווא בכלל, וממחשבות שווא על טפילים בפרט. הצעד הראשון הוא להקשיב לתלונות המטופל. הם יכולים לתאר את נוכחות הטפילים מעל לעור או מתחתיו, בתוך או מסביב לפתחי הגוף, ואפילו באיברים הפנימיים של הגוף. חלק סבורים שהטפילים נמצאים בביתם או בסביבת המחיה שלהם, מה שידוע בתור “מחשבות שווא על טפילים בבית” (Delusory Cleptoparasitosis).
חולי DP טיפוסיים עלולים לסבול מה”הדבקה” במשך תקופה ארוכה ולפגוש רופאים ואנשי מקצוע מרובים, כמו אנטומולוגים ואפילו מדבירים. חלק מהם מתארים את אנשי המקצוע כחסרי רגישות או אכפתיות כלפיהם, מה שעלול להגדיל את הייאוש ולהעלות תחושות שליליות אחרות, כמו בדידות.
לצד הפגיעה בבריאות הנפש, יש חולים שחווים שינוי התנהגות משמעותיים: לדוגמה, שימוש בתרופות שעלולות להיות מסוכנות עבורם, חיטוי או הדברה יסודיים של הבית. הם עלולים להיפגע במישור החברתי או המשפחתי, במיוחד כשהסביבה לא משתפת פעולה. חלקם סובלים מירידה בדימוי האישי ובביטחון העצמי.
איך מאבחנים מחשבות שווא על טפילים?
אִבחוּן DP עשוי להיות תהליך מורכב, הכולל כמה שלבים:
- אבחון של טענות המטופל, במטרה לראות האם יש צורך בביצוע בדיקות
- בדיקה מקיפה, הכוללת סקירה גופנית מלאה והערכת מעבדה, לרבות גרידות עור ו/או ביופסיות, ספירת דם, פרופיל כימיה, בדיקת תפקוד בלוטות התריס ורמות ויטמין B12
- שלילת מצבים רפואיים אחרים שעשויים להסביר חלק מהתסמינים, למשל סוכרת, אטופיק דרמטיטיס או לימפובלסטומות
- ביצוע בדיקות על ידי אנשי מקצוע נוספים, ביניהם אנטומולוגים (חוקרי חרקים) או טפילולוגים במידת הצורך, כדי לשלול מצבים עוריים אמיתיים: שגשוג של טפיל הדמודקרס, גרדת (סקביאס), קרדית אבק הבית, כינים, פרעושים וכדומה
- שלילת סיבות אורגניות אחרות, דוגמת אלרגיות או דלקת עור ממגע
- שלילת היסטוריה של שימוש בסמים, במיוחד בקרב חולים צעירים ו/או גברים
ניהול יעיל של מקרי מחשבות שווא כולל בדרך כלל שיתוף פעולה בין כמה אנשי מקצוע, לרבות רופאי עור, אנטומולוגים, פסיכיאטריים וכן הלאה. כמובן שנוכחות של גורם מרכזי אחד, שמפקח אחר הבדיקות ומלווה את המטופל, יכולה לסייע משמעותית.
איך מטפלים במחשבות שווא על טפילים?
התמודדות עם מחשבות שווא על טפילים עשויה להיות מורכבת. חלק מרכזי בטיפול הוא כמובן במישור הפסיכולוגי או פסיכיאטרי. הבעיה היא שרבים מהמטופלים מתנגדים לשתף פעולה, בין אם עקב האמונה שלהם שהשגשוג אכן קיים, תחושת מבוכה או כל סיבה אחרת. האתגר העיקרי של המטפלים הוא לא להתעלם או חלילה לזלזל בחוויות של המטופל, אבל במקביל לאפשר להם להבין באופן מדויק את מצבם ה”אמיתי”, כולל הערכה דרמטולוגית של מצב העור שלהם.
הליווי הפסיכיאטרי חשוב בחלק גדול מהמקרים, הן כדי לאשר את האבחנה והן במטרה לספק לה טיפול ארוך טווח, כולל תרופות פסיכוטיות במידת הצורך. מכיוון שבחלק מהמקרים כן קיימת בעיה עורית, גם אם כזו שלא קשורה בהכרח לנוכחות טפיל כזה או אחר, חשוב לשקול בחיוב אמצעים להרגעת העור ולטיפול בו. שילוב כזה יכול להקל על המטופלים, שירגישו שהם מקבלים תמיכה הן במישור הפיזי והן בכל הנוגע לבריאות הנפשית שלהם.
אם הבעיה העורית אינה קיימת, חשוב להימנע מטיפול ישיר בעור, מה שעלול להחמיר את המצב, לגרום לנזקים ולהגדיל עוד יותר את האמונה של המטופל שהוא סובל מבעיה עורית. תחת זאת, מתן מידע מדויק למטופלים ולבני משפחותיהם על טפיל הדמודקס וההשפעות האפשריות שלו על העור יכול לסייע להם להבין את המצב, להפחית את רמות החרדה ולמנוע אצלם מחשבות שגויות ו”מיתוסים” שונים.
השורה התחתונה היא שלמרות שמחשבות שווא על טפילים אינן מצב פשוט, אפשר להתמודד איתו ביעילות. בעזרת טיפול מתאים (לרוב, פיזיולוגי ונפשי), ליווי אישי, הבנה ואמפתיה, אנשים הסובלים מהמצב יכולים להתמודד איתו בצורה ראויה ולהחזיר לעצמם את איכות החיים.
דילוג לתוכן