סובלים מאדמומיות בעור הפנים? אז כיצד נדע אם בעור פנינו סבוריאה, רוזציאה או בכלל משהו אחר?
אתם סובלים מאדמומיות בעור הפנים המלווה לא פעם בפצעונים וקשקשת טורדנית באזור הגבות, צדי האף, לחיים, סנטר והעפעף. ניסיתם למרוח מייק אפ אבל מרקם העור נותר לא אחיד. אז מה הן בעצם סבוריאה ורוזציאה וכיצד ניתן לאבחנם?
אחת השאלות השכיחות אשר אני נשאלת במסגרת פורום רוזציאה אותו אני מנהלת הינה:
“אובחנתי ברוזציאה לפני מספר חודשים כאשר במשך שנים אמרו לי שיש לי אקנה ואז סבוריאה ונתנו לי למרוח שנים אפלומיצין ואלקום. היום יש לי התפרצויות, הרופא נתן לי רוזקס, רואקוטן ואלידל. אני לא יכולה לתפקד ואפילו לא הולכת לעבודה. אשמח לעזרתך כי כבר רוצה להרים ידיים…
“איך אני יכולה לדעת אם מה שיש לי זה רוזציאה או סבוריאה או שגם ככה הטיפול בהם זהה?”
חשוב להבין כי רוזציאה וסבוריאה המאובחנות לעיתים זאת לצד זאת, הינן שתי הפרעות עור דלקתיות, השכיחות בגון עור הבהיר ודומות במהותן ( הפרשת חלב מוגברת או כפי שהננו מכירים עור שמנוני במיוחד..), אך למרות שיש הרבה מהמשותף, קיים גם שוני רב.
מה הם הסימפטומים האופייניים?
הסימפטומים העיקריים של רוזציאה (Rosacea)כוללים: הסמקות חוזרות ונשנות ועד אדמומיות קבועה בפנים המלווה בהיווצרות מואצת של נימי דם ולעיתים פצעונים קטנים הנראים לעיתים כמעין תפרחת או פצעונים דמויי אקנה. במקרים אקוטיים תתכן התעבות של רקמת האף (אופייני לגברים).
סבוראיק דרמטיטיס הידועה גם בשם דלקת כרונית של בלוטות החלב בעור (Seborrheic dermatitis), בשונה מרוזציאה יכולה להשפיע על עור הפנים ובנוסף, גם על הקרקפת ולפעמים אזורים אחרים של הגוף.
הסימפטומים השכיחים ביותר לצד אדמומיות ופצעונים כוללים: קשקשת בקרקפת, גבות, מצח, צדי האף ובקפלים נאזולביאלים ( קפלים הבולטים בין צדי האף כשמחייכים), אזור הזקן, צדעיים, קו החיבור בין השיער למצח ותעלות אוזניים חיצוניות ופנימיות. לצד עור רגיש במיוחד, גרד, בעירה וצריבה אופייניות עד מאד לשתי הפרעות עור אלו.
פטריה, טפיל או מחלה
פצעונים קטנטנים אדומים ללא מוגלה עלולים להצביע על התרבותו של טפיל הדמודקס מייטס (Demodex Mites). טפיל זה חי באזור זקיקי השערות ובלוטות החלב אשר בעורנו ועלול לגרום להחרפה של הפרעת העור רוזציאה. אחוז ניכר של האוכלוסייה נושא על עורו טפיל זה ללא פתולוגיות מיוחדות או סימפטומים קליניים, אולם היחלשות המערכת החיסונית של העור מסיבות מסויימות עלול לגרום להתרבות ניכרת של הטפיל ולתופעה ידועה של חספוס, גרד וצריבה לצד פצעונים או מעין תפרחת אדומה בעור.
תופעה נוספת הינה שכיחותו באזור בלוטות מייבומייאן (Meibomian gland), המצויות בשולי העפעף והמפרישות חומר שומני, הייחודי לתהליך ההרטבה של העין. נוכחות הטפיל יכולה לגרום לצריבה, קשקשת, גרד אודם ועיניים יבשות. על כן, כאשר מאובחנת רוזציאה בשילוב עם דמודקס, הרי שיידרש לעיתים טיפול אנטי טפילי.
לעומת זאת בסבוריאה, לעיתים מאבחנים פטריית שמר בשם (Malassezia או Pityrosporum Ovale). פטריית המלסזיה שוכנת באופן טבעי בעור ללא כל תסמינים שליליים. היא ניזונה משומנים המיוצרים בבלוטות החלב כאשר במקביל, מחקרים מצאו קשר בין קשקשים לעלייה בשכיחות פטריית המלסזיה על גבי העור.
הטיפול בפטריה זו נעשה, בדרך כלל, באמצעות תכשירים אנטי פטרייתים למריחה ומוצרי שמפו כגון שמפו ניזורל (ketoconazole), סבוסל, אגיספור, אלפוסיל ותכשירים נוספים.
סטרס – OUT
למרות שהגורם המדויק להפרעות העור אינו ידוע, ממחקרים עדכניים עולה כי צריכה להתקיים סינרגיה בין מספר גורמים על מנת להוביל לסימפטומים השליליים של הפרעות אלו. בין הגורמים ישנן נסיבות גנטיות, פעילות יתר של בלוטות החלב ושינויים הורמונלים. גורמים סביבתיים (מזג האוויר, קור – מחריף סבוריאה, חום, פעילות גופנית ובעיקר חשיפה לשמש עלולים להחריף רוזציאה ולהאיץ את היווצרותם של נימי הדם) מאכלים מסויימים וגורמי חיים כגון סטרס (לחץ), אשר ידוע כגורם משפיע ביותר על הופעת התסמינים ואף העוצמה שלהם.
סטרס יכול להחמיר רוזציאה וסבוריאה
אז כיצד מאבחנים?
בניגוד לסבוריאה אשר מופיעה לרוב לראשונה בגיל ההתבגרות, רוזציאה שכיחה ביותר בקרב גילאי 30-60 למרות שכיום ניתן לאבחנה אף בגילאים צעירים יותר. מובן ששתי ההפרעות יכולות להופיע בכל שלב בחיים אך הפרדה זו על פי הסטטיסטיקה של שכיחות ההפרעות בקרב גילאים שונים מאפשרת להגיע לאבחון מהיר ואיכותי יותר.
לפני שמגיעים לשלב האבחון, חשוב להבין כי את שתי הפרעות העור הללו לא ניתן לאבחן בעזרת בדיקות דם (בדיקות סרולוגיות). לעיתים ניתן לאתר נוכחות מוגברת של טפילים ופטריות בעזרת בדיקת משטח (בדיקה מיקרוביולוגית) אך האבחון לעיתים אינו במאה אחוזים ולכן נדרשת בדיקה חוזרת. אך האם בדיקה זאת מספיקה לאבחון? ובכן ..לא בהכרח.
החדשות הטובות הן שכיום ישנם אמצעיים טכנולוגיים חדישים של דימות העור, המאפשרים לצפות במתרחש מתחת ובין שכבות העור השונות, לראות מבנים וסקולריים כגון נימי דם ולספק תמונה מלאה לגבי מצב העור. הודות לשיטות אבחון אלו, ניתן לבצע אבחון קליני של ההפרעה, להבין את שלבי ההתפתחות והחומרה שלה ולהתחיל לתכנן את הטיפול הבא. אבחון קליני, מעלה את הדיוק הקליני שעל בסיסו נקבע בעצם הפרוטוקול הטיפולי.
ובאשר לטיפול…
טיפול באמצעות תכשירים המכילים סטרואידים, ניתן לא פעם במקרה של רוזציאה וסבוריאה (לרב אני מתנגדת לטיפול זה..) והינו למעשה “אליה וקוץ בה …”
טיפול ממושך בסטרואידים יכול לגרום לא רק לאטרופיה והדקקות העור, אלא עלול לגרום להיווצרות מואצת של נימי דם ולהחמרה של אדמימות בעת הפסקת השימוש. תופעה זאת הידועה בשם “אפקט ריבאונד” (Rebound) או תסמונת הגמילה מסטרואידים יוצרת למעשה תלות בשימוש. חשוב להבין כי רוזציאה הינה הפרעת עור פרוגרסיבית. עיכוב בטיפול או טיפול שגוי עלול להחמיר עד מאד את הסימפטומים האופיינים, בשונה מסבוריאה, המאופיינת בתקופות של רגיעה ותקופות שבהן המחלה יותר דומיננטית.
אז כיצד בוחרים טיפול ברוזציאה או טיפול בסבוריאה באופן הנכון ביותר עבורכם? על זאת ועוד בפוסט הבא…
סבוריאה מאובחנת לעיתים לצד רוזציאה
דילוג לתוכן