כשהחורף רטוב אך העין יבשה
כבר קר בחוץ ואפילו די גשום, אבל אחדים מאיתנו מרגישים שדווקא בעיניהם, יותר מדי יבש. אז מה עושים כשיבש בעיניים? באנו להסביר ולייעץ!
למה העיניים יבשות?
כולנו יודעים שתפקיד הדמעות הוא לנקות את העין ולהגן עליה. אך לעתים, הפרשת הדמעות שלנו משתבשת (Sicca) והעין שלנו מתייבשת. מה שפחות ידוע הוא – שגם הדמעות בעצמן זקוקות להגנה!
הגוף שלנו מאד חכם, ודואג לגונן על שכבת הדמעות בעזרת בלוטות מיוחדות שנקראות בלוטות המיבומיאן שבקו העפעפים. אלה מפרישות נוזל שומני שמצפה את שכבת הדמעות בשכבת מגן עתירה בליפידים ובפרוטאינים – נוזל המיבום – המונע את אידוי הדמעות ודואג לפיזורן האחיד מעל העין.
אז אם יש לכם תחושת יובש בעין, או תחושה של גרגר חול עיקש שנכנס לעין ומסרב לצאת, ייתכן מאוד שמשהו בפעילות בלוטות הדמע או פעילות בלוטות המיבומיאן השתבש.
אבל למה?
יש כמה סיבות אפשריות לשיבוש בייצור נוזל הדמע או נוזל המיבום וחשוב מאוד לזהות מה בדיוק קורה.. כי גם אם המאמר שלפניכם יספק לכם מידע רב ומעניין, זכרו שבכל הקשור לעיניים, התסמינים מאוד דומים ויש צורך לגשת לאבחון בידי רופא.
אז הסיבה הראשית לשיבוש בהפרשת נוזלי הסיכוך היא סיבה ‘מכנית’ והיא קשורה בסתימת התעלות שדרכן הבלוטות מפרישות את הנוזלים. עם זאת, הסיבות לסתימת תעלות אלה, עשויות להיות רבות ומגוונות. נציין כמה מהן ונדון בגורמים האפשריים.
תסמונת העין היבשה ובלפריטיס
הקשר בין דלקת מוכרת זו בעין, לבין תסמונת העין היבשה, ידוע לרפואה כבר מזמן. לעתים רבות, התחלה של “משהו בעין” יחל בעין יבשה, עוד הרבה לפני תסמינים אחרים שמגיעים בהמשך.
בלפריטיס מתאפיינת באודם ונפיחות של העיניים, גרד עיני, תחושה של גוף זר בעין (יובש), הפרשות צמיגיות בקו העפעף ובאזורי תעלת הדמע (בעיקר בעת הקימה בבוקר), לחמית מגורה ואדומה, טשטוש הראייה ותחושת שריפה בעין.
בבדיקה מקרוב, רואים שהעפעפיים נפוחים ואדומים, יש קשקשת בין שערות הריסים, הריסים שבורים או קיימת נשירה של ריסים, יש ריבוי הפרשות שומניות על שולי העפעף, קיימת התנפחות של בלוטות המיבומיאן, ובמקרים רציניים יותר, יש כיבים מודלקים בשפת העפעף.
אמא'לה, טפיל!
כיום יודעים שיש קשר מובהק בין תסמונת העין היבשה (וגם בלפריטיס) ותסמונת העור רוזציאה לבין שגשוג יתר של טפיל הדמודקס. הרופאים אינם יודעים להסביר בדיוק כיצד נוצר הקשר המובהק בין הרוזציאה לבין הדמודקס או מה קדם למה, הם רק יודעים שהוא קיים. מחקרים אף מראים זאת, ובמשטחי עור שנאספים במעבדה, הסובלים מרוזציאה מראים עד פי עשרה (או אפילו פי עשרים!) יותר טפילי דמודקס בכל סמ”ר יחיד של עור הפנים, מאשר בעור פנים תקין.
דמודקס, נעים להכיר! (או אולי לא?)
קיימים מעל 100 סוגים של דמודקס, אך אנו נזכיר רק את השניים שמחבבים את פני שטח עורנו. הסוג הראשון, Demodex Folliculorum, דמודקס פוליקולורום, אוהב לקנן בזקיקי השערות וגודלו הוא כ-0.3-0.4 מילימטרים. הסוג השני, Demodex Brevis, דמודקס ברוויס, קטן יותר בגודלו, כ-0.18 מ”מ, והוא אוהב לקנן בבלוטות החלב שבעור הפנים ובבלוטות המיבומיאן של העפעפיים.
אז לפני שנרוץ הלאה במחשבות אימים על טפילים מקננים, חשוב מאוד מאוד להבין, שהעור שלנו תמיד מכוסה בטפילים מיקרוסקופיים רבים אינספור, היות ופני השטח החיצוניים שלנו מהווים מיקרו-פלורה שמגנה עלינו, וטוב שכך!
אך כמו כל דבר בחיים, את הכל, צריך במידה הנכונה. אם טפיל הדמודקס ישגשג בעיניים יתר על המידה, הפרשותיו יציקו לנו ונרגיש בתסמינים שונים, ביניהם, תסמונת העין היבשה, ובמקרים עוצמתיים יותר, תסמיני בלפריטיס.
מהם הדגלים האדומים?
להלן התסמינים שעלולים להעיד על דמודקס בעין:
~ אדמומית של העין
~ תחושת יובש וגוף זר בעין
~ ריסים נושרים או שבורים
~ קשקשת בין ריסי העיניים
~ הפרשות שומניות התלויות בין ריסי העיניים
~ הפרשות צמיגיות בעיקר בבוקר בקצה העין ובקו הריסים
מה לעשות?
קודם כל – אם העין יבשה, גשו לרופא מומחה ואל תסתפקו בקריאת מאמר זה או בביקור ברשתות הפארם כדי לקנות טיפות ללא מרשם שיעזרו לכם רק בטווח הקצר. טיפול בסמפטום אף פעם לא יפתור את הבעיה ולכן חשוב לזהותה.
סביר להניח שהרופא גם ירשום לכם טיפות עיניים לטיפול ביובש או דמעות מלאכותיות שתוכלו להזליף על פי צורך, אבל אלו יבואו בנוסף לטיפול מתאים שירשום לכם לבעיה.
איך להיזהר?
מי שסובלים מעיניים רגישות ובעיקר מדמודקס בעיניים, צריכים להפסיק שימוש באיפור עיניים ותכשירי עיניים מגרים. למשל, עדיף להימנע מאיפור עמיד בפני מים, שמכיל חומרים מגרים ושגם דורש תכשירי הסרה חזקים פי כמה, שרק יחריפו את המצב. אם ניתן, ובטוח בהתחלה, יש לוותר על איפור עיניים כליל ובעיקר על האייליינר והמסקרה שמניחים קרוב לקו הריסים.
בנוסף, בחנו את הקרמים שאתם מניחים על העין היטב כדי לוודא מהי רשימת המרכיבים. חלק מהתכשירים הקוסמטיים מכילים שמנים העלולים להחמיר את הסימפטומים של דמודקס. שמנים קומדוגנים כדוגמת שמן קוקוס, חמאת קקאו, שמן אבוקדו, שמן סומסום, שמן זרעי גזר וחמאת שיאה – כל אלה שמנים מהצומח שמתוייגים בתודעה שלנו בתור “בריאים” ו”אורגניים” אבל בדיוק אלה עוזרים לטפיל הדמודקס לשגשג.
ככה פשוט!
הגיינה, הגיינה, הגיינה! לא להתעצל! לא לוותר! חובה לנקות את העיניים ולשמור על הגיינה טובה! זכרו, שהסבון שמתאים לפנים אינו מתאים לעיניים רגישות, וחובה להשתמש רק בתכשירים מותאמים.
לסובלים מדמודקס, קבלו המלצה חמה לשימוש במגבונים ייעודיים וסטריליים לניקוי העיניים ועשו זאת בוקר וערב, כי העיניים שלנו, בדיוק כמו השיניים שלנו, זקוקות לניקוי ולהיגיינה כדי להישאר בריאות ונקיות, ואפילו מנהג ‘שגרתי’ פשוט זה יצמצם באופן ניכר את אוכלוסיית הטפיל ותחושו בהחלט הקלה.
חשוב לציין שקיימים בשוק גם שלל תכשירים יעודיים לטיפול בדמודקס וחשוב להתאים את התכשיר הנכון שתואם את התמונה הכללית של העור. דעו שבחירה נכונה של התכשיר לטיפול בדמודקס בעיניים, תשפר גם את מדדי הרוזציאה ומטופלים מדווחים גם על הפחתה באדמומיות העור!
בברכת חורף רטוב ונעים!
דילוג לתוכן