טפיל הדמודקס, אמת או בדיה?
טפיל הדמודקס, נעים להכיר?!
טפיל הדמודקס הוא יצור מיקרוסקופי, כלומר טפיל חוץ-גופי זעיר שבזעירים, החי על גבי עורנו וניזון ממנו. הוא מקנן בזקיקי שערות הפנים והגוף ובבסיס בלוטות החלב. בדרך כלל הוא משגשג באזורי ה-T של עור הפנים (סנטר, אף ומצח) ובצידי הרכות; בריסי העיניים ובשער-הגבות; באזורי התקרחות בעור הקרקפת, באזור העורף ותנוכי האוזניים. לעתים רחוקות יותר הוא גם ישגשג באזורים אחרים בגוף כדוגמת שער הגב ושער החזה (גברים).
גורמי הסיכון לדמודקס!
קיימים מס’ גורמים העלולים להגביר את הסבירות לשגשוג הטפיל ולהחמרה של הסימפטומים בעור כדוגמת:
- אקנה, הקשור בהפרשת יתר של סבום, שמעודד שגשוג של הטפיל.
- רוזיצאה; תסמונת הגורמת לאדמומית, הסמקה והיווצרות נימי דם באזור האף, הלחיים, הסנטר והמצח. נמצא קשר בין תסמונת זו לבין שגשוג הדמודקס.
- הריון
- מתח וחרדה
- מערכת חיסונית מוחלשת או מדוכאת
- שימוש עתיר במייקאפ ובמסקרה
- הגיינה ירודה של עור הפנים (דילוג על ניקוי הפנים ו/או שינה מבלי להסיר איפור פנים)
- עור שמן
- זיקנה – בני הגיל השלישי חשופים יותר לשגשוג הטפיל וחווים יותר זיהומים וסיבוכים (כגון דמודיקוזיס)
- אקזמה
- שימוש בעדשות מגע
- נטילת תרופות מסויימות – תרופות המשמשות לדיכוי מערכת החיסון שניתנות לטיפול במחלות שונות כדוגמת מחלת הקרוהן (דלקת כרונית לא זיהומית הפוגעת במערכת העיכול) שימוש ארוך-טווח בסטרואידים במתן פומי (כדוגמת פרדניזון ודומיו) או תכשירים סטרואידיים במריחה טופיקלית.
- אובדן שיער בדפוס התקרחות גברית (אלופציה אנדרוגנית)
- היסטוריה של מחלת סרטן או של מחלת כבד
אז איך אדע אם יש לי טפיל דמודקס?
לכולנו יש. נוכחות הטפיל לאו דווקא תוביל לזיהום. אך שגשוג יתר שלו עלול להוביל לבעיות עור כתוצאה מזיהום. התסמינים הנפוצים הם:
- אדמומית בעור
- מרקם עור מחופספס וגבשושי
- תחושת בערה או צריבה בעור
- סימפטומים מפושטים בגוף, בכל מיני אזורים בהם הטפיל ישגשג בבלוטות החלב שבעור, אך הם יתחילו קודם כל בראש ובחזה
- פריחה מגרדת
- החמרה בתסמונות קיימות של אקזמה ורוזיצאה
ללא טיפול, זיהום כתוצאה מדמודקס עשוי להוביל לדמודיקוזיס (Demodicosis), מחלת עור דלקתית המתאפיינת בסימפטומים כגון:
שינוי בצבע העור (רוזיצאה), קשקשת בעור, עור אדמומי, עור רגיש ומגורה, גרד, פריחה, עיניים רגישות,
התעבות עור העפעפיים, נשירת ריסים.
דמודקס - מיתוסים ואגדות, אמת או שקר?
שמועות ומיתוסים רבים נפוצו על הדמודקס ואגדות אורבניות שתיכף ומייד נזים. להלן כמה שאלות ותשובות.
אבחנו לי בעור הפנים זיהום מטפיל הדמודקס. חברה אמרה לי שזה מצב כרוני לכל החיים.
לא נכון! זיהום דמודקס אינו חייב להיות מצב כרוני וניתן לטפל בו ולהשיב את העור למראה בריא וחיוני. זיהום בדמודקס קשור בתגובה אלרגית להפרשות של הטפיל. ככלל, טפיל זה ועוד רבים אחרים חיים בשלום ובשלווה על עורנו מבלי שנחוש בהם כלל. רק אם אוכלוסיית הדמודקס תשגשג יתר על המידה עורנו יוטרד. שימוש בתכשירים יעודיים לטיפול בדמודקס תחזיר את אוכלוסיית הטפיל לשיעור נורמאלי שאינו מפריע לתפקוד תקין של העור.
אמרו לי שאם מסתכלים ממש מקרוב, אז אפשר לראות את הדמודקס.
לא נכון! טפיל הדמודקס הוא קרדית או אקרית, יצור מיקרוסקופי ממשפחת פרוקי הרגלים העכבישיים שאי אפשר לראות בעין בלתי מזויינת. כדי לראות את הדמודקס יש צורך בציוד הגדלה מיוחד מאוד שאף לא כל קליניקה ולא כל רופא מחזיקים, כי המכשור הרגיל אינו מספיק. יתרה מזאת, גם אם קיים ציוד הגדלה מספק, עדיין יש צורך
בניסיון ורקע רב באיתור הטפיל הזערורי. כדי לבדוק אם יש נוכחות של דמודקס בשיעור שגורם לזיהומים, יש צורך באשת מקצוע או באיש מקצוע בעלי ניסיון אבחוני רב.
בעלי סובל מדמודקס, זה אומר שאני עלולה להידבק ממנו?
לא נכון! טפיל הדמודקס אינו מדבק בפני עצמו, כלומר הפרשותיו והוא עצמו אינם נושאים זיהומים או מחלות, אך בדיוק כמו כינים וכמו טפילים מוכרים אחרים הוא בהחלט עשוי לעבור מאדם לאדם. הדמודקס אוהב ליזון מהשומן העורי ומהסבום שמופרש בכל גופנו. הוא מקנן בזקיקי השיערות ובבסיס בלוטות החלב ויכול לעבור בכל מגע של עור בעור, אך על מנת שיצור סימפטומים קליניים בעור הנדבק יש צורך בגורמים סביבתיים נוספים. כדאי לזכור שככלל, אין זה מומלץ לעשות שימוש משותף בתכשירי איפור, מגבות פנים או מגבות גוף לא נקיות.
יש לי רוזיצאה, האם יש לי גם דמודקס?
רופאי עור רבים אינם מודעים לתסמונת זו שגורמת לעור הפנים להיות סמוק ואדמומי, אך גם אלו שמודעים לה ומאבחנים אותה, לא תמיד טורחים לבדוק נוכחות של הטפיל. נמצא קשר הדוק בין הדמודקס לבין רוזיצאה, ויש כאן אלמנט הביצה והתרנגולת. יש כאלו הסוברים ששגשוג יתר של הטפיל לאורך שנים ללא טיפול יגרום להתפרצות הרוזיצאה, ולהיפך, מי שאובחנה בתסמונת זו עשויה לפתע לחוש בתופעות הקשורות בזיהום כתוצאה מטפיל הדמודקס. אם קיימת אבחנה של רוזיצאה, חשוב מאוד למצוא אשת מקצוע שתדע לאבחן אם קיים זיהום משני כתוצאה מהטפיל, ולהתאים טיפול שמתאים לסוג עור זה. תסמונת הרוזיצאה, יותר מכל סוגי העור האחרים, מובילה לעור רגיש מאין כמוהו. תכשירים מומלצים רבים שרושמים רופאי עור עלולים להמיט עגמת נפש רבה בקרב מי שסובלות מהתופעה היות והטיפול עצמו יהיה בלתי נסבל לעור כה רגיש ואדמומי.
דמודקס גורם בעיקר לבעיות בעור הפנים, ולא יותר מכך
לא נכון! אם יש דלקות חוזרות ונשנות בעין, שעורה כלואה בעפעף, נשירה של ריסים, ודלקת של הלחמית – על אלה סימנים העלולים להעיד שטפיל הדמודקס עושה לכם שמות בעיניים. רופאי עיניים רבים נוטים לאבחן דלקות כרוניות בלחמית, או בבסיסי הריסים, מבלי לתת את הדעת על הטפיל הערמומי. אם יש לכם תחושה של עקצוץ או כשל גרגרי חול בעין, אם מוצאים הרבה ריסים על הכרית, לכו לבדוק נוכחות של דמודקס. חשוב מאוד לאבחן בזמן ולהתאים טיפול מתאים היות ואזור העיניים רגיש ביותר.
דילוג לתוכן