הטפיל שעושה סקס בעורכם - הכירו את הדמודקס מייטס ומה הקשר לאדמומיות ופצעונים בעור?
אדמומיות בעור הפנים המלווה לעיתים בתפרחת של פצעונים קטנים יכולה להיות מאובחנת בשוגג כאקנה של מבוגרים, סבוריאה, דרמטיטיס ורשימה ארוכה של הפרעות עור ותפרחות שונות ומגוונות. אך מה כאשר הגורם לפצעונים הינו טפיל סורר המתגנב מנקבוביות עורנו, זוחל על פנינו בעת שנתינו לצורך מציאת בת זוג ועשיית סקס או בעצם הזדווגות.
מה הוא טפיל הדמודקס מייטס?
טפיל הדמודקס (Demodex Mites), הידוע גם כ”קרדית הריסים”, הינו יצור מיקרוסקופי קטן מימדים, אחד ממיליארדי אורגניזמים זעירים המהווים חלק מ”הפלורה הטבעית” של העור (מקרוביום). יצורים אלו, קטנים מכדי לראותם בעין בלתי מזויינת וזה כנראה דבר טוב – בהתחשב בכך שהם חיים כרגע על עורנו וריסי עפעפנו. טפיל זה נראה כעכביש זעיר בעל 8 רגלים. אורכו הממוצע לא עולה על 0.4 מ”מ ולמעשה הוא חי חיים ממוצעים של 14 יום. שני מינים של הטפיל חיים על עורנו וליתר דיוק בזקיקי השערות ובצינוריות בלוטת החלב. הטפיל שכיח מאד בעור הפנים, באזורי הריסים, גבות, צידי האף ולחיים ואזורי גוף נוספים והוא ניזון מקשקשי העור, תאי עור, הורמונים ושומנים.
מבט מקרוב - כמה עובדות מעניינות נוספות על טפיל הדמודקס
סכנת הדבקות? לא בדיוק. מגע ישיר של עור לעור עם אדם שיש לו דמודקס ,עלול לגרום לזחילתו של הטפיל לעור הבריא אך זה מלבדו לא יעורר סימפטומים קליניים, שכן נדרשים גורמים סביבתיים נוספים.
הפין והפות של הטפיל מוסתרים בתוך זוגות הרגליים ובעצם הוא זוחל מנקבוביות עורנו בעת שנתנו “בשקט בשקט” ובצורה איטית (מהירות זחילתו מאוזן לאף כחצי יום..), הוא רגיש לאור – כבר אמרנו?
הטפיל מחוסר פי טבעת כך שכל הצואה והפסולת שצבר בכל מחזור חייו (14 יום),מתנקזים עם מותו, היישר לבלוטות החלב שבעורנו.. ושלא נתבלבל! בהחלט לא מדובר בדשן אורגני של צואת חיות הידידותי לעורנו!
גיל זה רק מספר? לא במקרה של טפיל הדמודקס, אשר מאובחן ברמות גבוהות בעור הפנים דווקא בקרב אוכלוסיית הגיל הבוגר בעשור החמישי, השישי ואילך.
אז איפה בעצם מתחילה הבעיה?
בני האדם חיים בשלום עם טפיל זה ובעצם אחוז ניכר מהאוכלוסייה אינם מגלים פתולוגיות מיוחדות בעור או סימפטומים קליניים. אולם, החלשות מערכת החיסון של העור כתוצאה מסטרס, תרופות לדיכוי מערכת החיסון, שימוש בסטרואידים ומגוון סיבות נוספות, לצד ליקוי במחסום ההגנה שלו, עלולים לגרום להתרבות ניכרת של הטפיל ,להחרפה של פצעי אקנה ולהחמרתה של תופעה ידועה בשם רוזציאה. רוזציאה הינה הפרעת עור השכיחה בעור הבוגר בעיקר בקרב בעלי גון עור בהיר והמתאפיינת, באדמומיות והסמקות חוזרות ונשנות ובמקרים רבים פצעונים דמויי אקנה ונימי דם לרב. התרבות ניכרת של טפיל הדמודקס עלולה לגרום בנוסף, לנשירת ריסים, קשקשת באזור הריסים ולתפקוד לקוי של בלוטות המייבומיאן גלנד (בלוטות חלב זעירות) הממוקמות מעל העפעף והאחראיות על שימון ומניעת אידוי דמעות מפני שטח העין. מצב עיני זה מכונה Meibomian Gland) dysfunction-MGD) ומתבטא ,בסימפטומים הזהים לדלקות עפעפיים כדוגמת יובש בעיניים, עיניים אדומות, צריבה, גרד, תחושה של גוף זר ורגישות לאור.
אז מה יש לי? פצעי אקנה, רוזציאה, טפיל דמודקס או גם וגם?
פצעונים אדומים המלווים בתפרחת דלקתית מאובחנים בשוגג כאקנה הורמונלי במיוחד אם הופיעו לרגע בעור הבוגר ולכן, טיפולים קוסמטים אשר הותאמו בשוגג לפצעי אקנה עלולים להותיר את העור עם גירוי ויובש והחמרה כללית של מגוון הסימפטומים בעור.
מנגד, מרקם עור לא אחיד, בשילוב פצעונים אדומים קטנים, גרד שאינו פוסק ועקצוצים, עלולים להצביע על תופעה נוספת בשם דמודיסידוזיס (Demodicidosis). ביטוי עורי זה הינו למעשה מחלת עור דלקתית המתאפיינת אף היא בשגשוג של טפיל הדמודקס. מחלה זאת דומה במאפייניה למחלת הרוזציאה אך למרות הסמפטומים הדומים מדובר בעצם בשתי הפרעות עור שונות. אז אם ניסיתם תרופות ותכשירים או מגוון טיפולים שלא היטיבו עם מצב העור. אם אתם סובלים מגרד לא מוסבר בעור הפנים, זה הרגע לגשת לאיש מקצוע מומחה לעניין אשר יאבחן את הסימפטומים בעור פניכם.
אבחון קליני – זה כל הסיפור
את טפיל הדמודקס ניתן לאבחן בעור באמצעות דרמוסקופ שהינו מכשיר בעל עדשה אופטית המאפשר ויזואליזציה טובה יותר של העור. מנגד, ביופסיה או גירוד עמוק של העור באמצעות סקלפל (סכין קטנה) והתבוננות במיקרוסקופ לחיפוש הטפיל הינה דרך נוספת. לעיתים נדרשת יותר מבדיקה אחת שכן הטפיל מתחפר עמוק בבלוטות החלב ולכן לא ניתן לאבחנו במיקרוסקופ. עם זאת, קיימים סימנים קליניים מחשידים לקיום הטפיל ולכן האבחון הקליני יתבסס קודם כל על ניסיונו ומומחיותו של איש המקצוע בטיפול בדמודקס או במחלת הרוזציאה וכן בהתאמה ותגובה חיובית לטיפול שניתן.
חשוב להבין כי המפתח להצלחת הטיפול להטבה ולשיפור במצב העור מושתת קודם כל על אבחון קליני של כל התסמינים בעור והתאמה מדויקת של הפרוטוקול הטיפולי והתכשירים הניתנים לשימוש.
כיצד מטפלים?
הטיפול בתופעות הנגרמות עקב שגשוג טפיל הדמודקס הוא מורכב ולעתים בעייתי: הטיפול ממושך ויש צורך בד”כ בטיפול מניעתי. בנוסף, לעתים נצפית החמרה באדמומיות ובכלל התסמינים בתחילת הטיפול.
תכשירים אנטי טפיליים (טפול אנטידמודקטי), תכשירים אנטיביוטים להם מיוחסת בעיקר השפעה אנטי דלקתית ובמקרים מסויימים תרופת הרואקוטן הניתנת לפצעי אקנה והנרשמת לעיתים גם למצבים של דמודקס, בהם קיימת גם הפרשת חלב מוגברת ושומניות בפנים, הם רק חלק קטן מטיפול מערכתי. במצבים בהם קיים שגשוג חריג של טפיל הדמודקס באזור העיניים, יש לאמץ שגרה של ניקיון העפעפיים המשולה לשגרת צחצוח שיניים.
כך או כך, חשוב להבין כי הטיפול בטפיל הדמודקס הינו טיפול משולב, המתבסס על טיפול תרופתי, פרוצדורות אסתטיות בקליניקה בשילוב תכשירים דרמו קוסמטיים ייעודים, במיוחד כאשר מדובר במחלת הרוזציאה המתאפיינת במגוון רחב של סימפטומים.
דילוג לתוכן