גיל המעבר גלי חום או רוזציאה?
על מנופאוזה שמעתן? ודאי. על רוזציאה שמעתן? אולי. הידעתן שיש קשר בין השניים? פחות. אז בואו נדבר רגע שיחת נשים.
השנים חולפות והזדקנות העור קורית בין אם נרצה ובין אם לא. אך גיל המעבר, מעיר דובים חדשים משנתם.
מנופאוזה – (מלטינית: תום המחזור החודשי) או בשמה הלא-נחשק ״גיל הבלות״ – היא העת בה גוף האישה מתחיל בתהליך הפסקת הפוריות.
מה זה אומר? חלה ירידה בייצור הורמוני המין האסטרוגן והפרוגסטרון בשחלות עד להפסקה כמעט מלאה, וחלים שיבושים עד כדי עצירה מוחלטת של הווסת (באזור גיל 50).
אז למה גיל מעבר? כי בול כמו בגיל ההתבגרות בהם הורמוני המין פורצים, כך גם כשהם מסתלקים, זו תקופה שיש להסתגל בה לגוף ולהכירו מחדש.
השינויים הם מרחיקי לכת ומעטים מבינים עד כמה. אין כמעט אבר בגוף שאין בו קולטני אסטרוגן. זה אומר שברגע שיש ירידה ברמות האסטרוגן – כל הגוף מושפע!
כולם מכירות את השמועות על גלי החום וההזעות ואת השינויים במצב הרוח. התפרצות פתאומית של חום שעולה מהר, מלווה לעיתים קרובות בהזעה, דפיקות לב, סחרחורת, עייפות ו/או חרדה – שהם הרבה יותר מתישים ממה שמרמז השם הצפוף שלהן. גלי חום מחקים איך גוף מתחמם יתר על המידה מקרר את עצמו, אלא שזו “הפעלה לא הולמת” מכיוון שטמפרטורת הגוף נשארת בטווח הנורמלי .
אבל פחות מפורסמים הם השינויים האחרים – שינויים ברמות הריכוז והזיכרון, הפרעות שינה, עליה במשקל, כאבי מפרקים, גידים ושרירים, רגישות במערכת העיכול, ו… שינויים בעור הפנים.
מהי רוזציאה?
רוזציאה היא תסמונת עורית המאפיינת בעלות עור בהיר בעלות נטייה גנטית לה, שמתפרצת בין הגילים 30 ל-60 (כיום מאבחנים גם גילים צעירים יותר), כשהתסמין המרכזי שלה הוא אודם (רוז, רוזציאה).
זה מתחיל בהסמקות פה ושם, יכול להמשיך שנים, עד כדי הופעת אודם קבוע. האודם מופיע באזור הלחיים, הסנטר, המצח והאף. לאדמומית נלווים לעתים פצעונים דמויי אקנה (לא מוגלתיים) ואין ״נקודות שחורות״. רבים מתבלבלים בין אקנה לרוזציאה, אך תיכף נראה את ההבדלים.
מי שסובלים מרוזציאה, מסמיקים בעיקר בשינויים חדים בטמפרטורה בין חום לקור, וזה גם הקשר הראשון עם גיל המעבר. גלי החום בהחלט מפעילים הסמקות בתגובה לשינוי הטמפרטורה הפנימי, עד כדי עור צורב וחם למגע.
אז למה גיל המעבר מעודד הופעה של רוזציאה או מחמיר תסמינים קיימים?
שינויים בהורמוני המין
השינויים ההורמונאליים הרבים משפיעים על העור. אסטרוגן מעודד את יצור הקולגן, האלסטין והחומצה ההיאלורונית, ששומרים על מראה עור רענן ומתוח. פרוגסטרון עוזר לאזן את יצור הסבום, השומן המופרש מבלוטות החלב והאחראי על עורנו השמנוני. ירידה בהורמונים אלו עלולה להוביל ליובש ואיריטציה של העור.
סטרס
לחץ נפשי הוא אחד הטריגרים החזקים להופעה של רוזציאה וגם להחמרה של סימפטומים קיימים. גיל המעבר מתאפיין בעלייה חריפה ברמות המתח בשל השינויים ההורמונאליים. אך מעבר לעובדה שנשים רבות חוות ״פתיל קצר״, יש גם מרכיב חברתי-נפשי ברור: נשים רבות חשות שהן מצד אחד מצויות בשיא בשלותן, עתירות ניסיון חיים וניסיון מקצועי, אך מהצד השני, חוות גילנות רבה.
נשים רבות נאלצות להסתיר את הקשיים שהן חוות מפני הסביבה המידית שלהן כדי להישאר ״עדכניות״. כי בעוד שגברים נהנים מיוקרת הגיל והמעמד, נשים חוות לחץ חברתי כבד להראות רעננות ומטופחות בדיוק כמו בגיל עשרים ולתפקד באופן חלק בבית ובעבודה.
אך כשיש הפרעות ממשיות בשינה, כאבים, ותחושה שאיש אינו מבין את המתחולל בנפשן ובגופן – הבעל שלא מבין את הירידה הפתאומית בחשק המיני, הילדים שלא מבינים את העייפות הכבדה, הבוס שלא רואה ממטר והקולגות במשרד שלא רוצים מזגן – הגענו למתח נפשי שחוצה כל גבול.
רמות גבוהות של סטרס משפיעות באופן ברור על מערכת החיסון ועל טולרנטיות העור.
אז מה תמרורי האזהרה שלנו?
אדמומיות.
יש לך אודם והסמקה במעברים חדים מקור לחום או לאחר פעילות גופנית? שתית אלכוהול וכולך אדומה בפנים ובמפתח החזה כמו שמעולם לא היית? אכלת פלטת גבינות בשלות וכולך אדומה? – אולי זו רוזציאה.
אלרגיות ותחושת צריבה
יש לך אלרגיה פתאומית לדברים שהשתמשת בהם שנים? עור הפנים לפתע בוער ואדום? ולא. עוד מייקאפ ועוד כיסוי כנראה רק יחמיר את המצב.
עיניים אדומות
העיניים לפתע אדומות, יבשות ומגרדות כאילו נכנס בהן גרגר חול? כן, קיימת רוזציאה עינית. שלצערנו רופאי עיניים כמעט ולא מודעים לקיומה. אך מי שעורה גם אדמומי, בהחלט תיתכן מעורבות עינית וחשוב לאבחן נכון.
דמודקס
המיקרוביוטה של העור מכילה אינספור יצורים מיקרוסקופיים שמהווים בין היתר מחסום כנגד פתוגניים חמורים יותר. הדמודקס הוא אחד כזה, והוא מקנן בזקיק השערה של עור הפנים וריסי העיניים. עם השינויים ההורמונאליים המתחוללים, צצה רגישות יתר לדמודקס, או, שהוא משגשג מעבר לרצוי עקב היחלשותה של מערכת החיסון. העור שלנו מגיב באלרגיה להפרשותיו או בתגובתיות יתר של מערכת החיסון ולכן יופיעו פצעונים דמויי אקנה ובמקרים רבים – דמודקס מוביל להחמרה של רוזציאה.
אז מה עושים?
מודעות
לא. את לא מדמיינת. אם את סמוקה, לכי להיבדק. מומחי עור רבים ממהרים לפטור זאת בתור סבוריאה או אקנה, ומפספסים אבחנה חשובה זו, לכן בחרי במומחים בעלי ניסיון ברוזציאה \.
שינוי הרגלים
משאובחנת, חשוב להתאים תכשירים מתאימים. ולא כל מה שכתוב עליו ׳לעור רגיש׳ או ׳אורגאני׳ הוא מתאים. תכשירים אורגאניים רבים דווקא עתירים בשמנים קומדוגנים העשויים לסתום את נקבוביות העור ולהחמיר מצבים של דמודקס, ומנגד שמנים אתרים פוטוסנסטיבים העשויים בחשיפה לשמש להחמיר אודם ורגישות העור.
שינוי בתזונה
כן, נכון. מה שטוב ללב שלך, טוב גם לעור שלך. המעיטי בסוכרים ובפחמימות ׳לבנות׳. סלקי מהתפריט מוצרי חלב, מאכלים חריפים וקינמון שמכילים חומרים שמחמירים רוזציאה. תזונה בריאה עתירה בירקות ובמזונות לא מעובדים תיטיב עם עורך.
פעילות גופנית מתונה
נכון, פעילות גופנית היא דבר חשוב ביותר לבריאות הנפש והגוף. אך יש לזכור שככל שנדחק את קצה היכולת, כך נאדים רק יותר. האדמומית שברוזציאה לא בהכרח חולפת. האודם נוצר בשל הופעת רשת נימים קטנים של דם. העדיפי עצימות בינונית או קלה, כזו שעדיין תגרום להנאה אך תוביל פחות להסמקה.
הגנה מהשמש
כולם יודעים שקרינת השמש מזיקה. אך מה שפחות ידוע, זה שגם חשיפה ׳אגבית׳ מזיקה לרוזציאה. כן. גם כמה דקות ספורות בשמש, כמו המתנה לאוטובוס, או הליכה למכולת, יזיקו. יש להתמגן כראוי ולבחור בחומרים מתאימים (מסננים מינראליים ולא כימיים) או לחבוש כובע רחב שוליים.
דילוג לתוכן